http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=9287&PN=12
כשאדם מאמין באמונה שלימה, אף שהוא בחושך גדול בהסתרות פנים, מאמין ואינו מייאש עצמו מתורה ועבודה, רק מצפה לישועה "וחכיתי ליהו"ה המסתיר פניו מבית יעקב" , ונותן לב להבין ולדעת, כי בכל המדריגות אינו נפרד ממנו יתברך, ש"מלכותו בכל משלה" ממש, אפילו בתוך הקליפות, ויקיים בעצמו "מבטן שאול שועתי" ולומד ומתפלל, אף שהוא בקטנות גדול אינו פוסק מלימודו ותפילתו כפי כוחו.
אז עושה יחוד.....מעומקא דתהומא רבה עד רום המעלות , ובלבד שיכוון ליבו לשמיים באמת וכו.
ולכן מאד יחזק עצמו לקיים "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" , דהיינו לקבל עליו מסירות נפש בכח אף שאינו עושה בפועל , ואזי מעלה המלכות לבינה, וממתיק כל הצרות והדינים כאילו היה צדיק גמור. וכל אחד מישראל, אף הקל שבקלים, מוכן בכל עת ומקבל עליו למסור נפשו באמת, למות על קדושת שמו הגדול, ובזה מבטלין כל הגזירות רעות להמשיך כל טוב על ישראל אמן."
למסור נפש פירושו שעובר על האדם מה שעובר, כל היסורים, כל הקשיים, המניעות, הצרות, התאוות, המידות הרעות וכו וכו וכו...
ולמרות כל מה שעובר עליי....עדיין אני רוצה לעשות את רצון הי"ת....רק רוצה, כמו שהוא אומר "אף שאינו עושה בפועל "...זה המסירות נפש.
בזוה"ק הוא קורא לזה כאילו האדם מקריב את עצמו קורבן לכבוד הי"ת, הוא מביא את הפסוק: "כי עלייך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה"....כל מה שעובר עלינו...זה בחינת הריגה-לכן הורגנו כל היום, אבל למה זה נחשב? "נחשבנו כצאן טבחה"....זה נחשב לנו כצאן שעולה על המזבח כקורבן לכבוד בורא עולם...
איזה ניסים שיש את הצדיק שמלמד אותנו את הדעת הזו...ב"ה.
| 
